<h1>או"ז הלכ' שבת סימן ק'</h1>
<h2>דף עא.</h2>
תנן פ' ר"א דמילה קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא ואמרינן בגמ' אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו פי' רש"י חלצתו חמה נשלף ממנו החולי ויצא מגופו. ואיבעיא להו הא דקאמר שמואל נותנין לו כל שבעה מי בעינן מעת לעת או לא ומסקנא דבעינן מעל"ע ופר"ח והלכתא כשמואל דיהבינן ליה מאחר שחלצתו חמה שבעה ימים מעל"ע. וה"נ מוכח ר"פ הערל [ע"א ע"א] דמסיק אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היכי משכחת לה וכו' עד אלא הב"ע שחלצתו חמה פי' שנתחלצ' ונשתלפה הימנו חמה בין עשייה לאכילה ופריך ונתיב ליה כל שבעה ושני דיהבינן ליה כל שבעה והדר פריך ולימהליה מצפרא פי' כיון דמצפרא בר מילה הוא אשתכח (דמערב) [דמעכב] ליה מעשייה (ושם) [ושני] בעינן מעל"ע פי' ולא נשלמו מעל"ע עד לאחר שעת עשייה הילכך הכי הילכתא דקטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא ואחר שהבריא ונשתלפה הימנו החמה נותנין לו מאותה שעה שבעה ימים מעל"ע. ודוקא היכא שנתרפא מחולי כגון אשתא וכל כיוצא בו שאדם הוא חולה ושוכב במיטה (או) [אז] דוקא כשנתרפ' נותנין לו שבעה ימים מעל"ע להברותו אבל היכא שחלה באבר אחד כגון היכא דכאיב ליה עיניה או ידיה ורגליה (או) ממתינין לו עד שיתרפא ומלין אותו מיד ואין נותנים לו שבעה להברותו כדאמרינן ר"פ הערל [שם] אההיא דמסיק אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה כו' עד רב פפא אמר דכאיב ליה עיניה לינוקא ופירש"י דאין נותנים שבעה אלא למי שחלצתו חמה ונראה בעיני דלאו דוקא חלצתו חמה אלא ה"ה כל חולי כשתינוק חולה בכל הגוף שכשנתרפא נותנין לו כל שבעה מעת לעת ולא בא למעט אלא חולי אבר אחד דומיא דכאיב ליה עיניה. ובתשובת הגאונים כתוב והיכי דמטא זימנא דינוקא למימהל ומיחלש ואחדתיה אשתא מעכבין ליה עד דמתרפ' שפיר ולבתר דשבק' ליה אישתא מעכבינן ליה שאר יומי עד דבארי, משמע שר"ל דוקא חולי דאישתא מיהו בעיני נראה כדפרישית.
